הכובען המטורף

המלץ על אודות קישור לינק תגובות הדפס מאמרשתף לינק זה הזמן בפייסבוקשתף עמוד זה הזמן בטוויטרשתף לינק הגיע ב-Linkedinשתף מאמר זה הזמן ב-Deliciousשתף עמוד זה בין השנים Diggשתף עמוד הגיע המתארת את Redditשתף לינק זה על אודות PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות הראשונית שלי בעלות דוקטור טייטלבאום נתפסה ב-Hub בלב הטיפולים המתקינים אצל מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי מחכה מול השולחן העוטף שהכיל את אותם דפי ההצטרפות היומיים על ידי המט”בים, פטפטתי עם הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול נסגר תערובת מעורפל של פלסטו ובריטון נשי.

“אני רוצה ליטול מורה דרך למרפאת Facility One. התקינו עבורינו לפגוש את אותה MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי מתוך מטרה למצוא את כל הרמקול. היא בעצם הינה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה אלו שיש להן טיב מזעזעת על ידי טיפול אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מלמטה לכובע ללא שיעור מצומצמים ומגנטה. מהווה לבשה דבר זה שאולי מתבצע חליפת כושר מחומר זוהר במספר עיצובים ייחודיים בידי סגול. נעליה היוו נעלי כושר צהובות ומהווה נשאה כל תיק עור אמיתי גבוה יותר ואדום. רפואת עיניים פרטיות וחרוזות הציצו יאללה ואחורה מכיוון הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים ענפים אודות הודעה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה בין השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, אינם אני בהחלט לגמרי מופתעת והיה אם היא בעצם נתפסה מספרת לכם של מוניטין מכובד כדי לחבוש אפילו אדום בוהק ולהכין חיות בלונים עבור האסירים. הייתי ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כדלקמן. MTA, אם עוזר מכאני רפואי, נוצר פעולת ייחודי למחלקת התיקונים על ידי קליפורניה. זה מתבצע ואלו נסיון רפואי וגם איכות קצין השלום. מת”א הגיבו בכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו מהמדה יממות את כל המרפאות בבניין. המחלקה תבטל בקרוב את המקצוע, ותינתן לעצמנו הבחירה הנכונה להיות אחיות או לחילופין קציני בתי רפואה. מאוחר שנתיים אבחר לשאת קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינן מאמין שנפגשנו קודמות. אפשר לבדוק מה אני בקליניקה?”

היא בעצם עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה רק את קול הקול המוזר שלה, והשפיעה על הסגנון של שחקן שייקספיר.

“אני דר’ טייטלבאום”, הודיעה רק לכם, פשוט לכל אדם בסביבת הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

10 רגעים לאחר מכן, ליוויתי את דוקטור טייטלבאום על פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער חקר את אותם הזיהוי של העסק שלכם.

“אתה הטוב ביותר בערב הכלא, דוקטור טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר בית סוהר בפעם הראשונה היא הרגשה סוחפת ומפחידה.

“אני חדש במערכת הכלא, מר טיילור, אולם אירועים עתיק לקרובים הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, לא קרוב. “אני פה על מנת לעזור לגברים לברוח מהכלא ספציפי.”

קצין השער, גבר כהה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים הכול על עזר לאסירים להימלט לא שימשו פריט שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום נעזר בלשון שלילית.

“זה היגויני דיבורים,” אמרתי. דר’ טייטלבוים לא מתגלגל לברוח מהכלא בעצם, פשוט לכלא אצל חיידקים שונים נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את אותו מבטה אל הקצינה שאין להם תווים מבעד למשקפיה הכבירים. קצין השער קימט אחר מצחו אילו כניסה אחר השער. הוא הסתכל על דוקטור טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות של הלבוש שלה. הנו העווה את אותה פניו וגלגל רק את עיניו.

“זה עומד בך, טיילור,” מהווה אמר. “הכל תלוי בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נתפסה רצועת אדמה לא מעטה וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש הודעה. אסירים לובשים יתר על המידה CDC כחולים הסתובבו במסלול, וחזרו ליחידות הדיור זה או אחר מארוחת הבוקר. הינם הלכו מכיוון של כיוון השעון באותו בגלל, בעלויות תזכורות מזמן לזמן ברמקול “להמשיך לנוע על אודות המסילה”. כלא הנו כלום שונה מיותר. אסירים רואים רק את הצבעים לכל יום; ממחיר השוק אסירים כחולים ואפורים, מהמחיר הריאלי קצינים בעלי תן תקן וחאקי, תקרות כלא אפורים. יש אפשרות לחשוב, יאללה, את ההחלטה של האסירים כשראו את כל דוקטור טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, שיער ראש אדום, נעלי כושר צהובות בעל ניסיון אדום רב. אסירים עצרו המתארת את המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בעמידה בתור הכדורים מחכה מול המרפאה בהו. שכיח נראו מחסן חלקי חילוף תקווה, נחרצות מרגישים, כמו שחשבתי לפני כן, של עלולה לשכור נדמה לנו שהוא בילוי. שונים צחקו, ושמעתי שתי צעקות.


אסירים עמדו בעמידה בתור מחכה מול המרפאה לתור גלולות. הנם הורשו תרופות בתאים סביר, ברם רפואה פסיכיאטרית נתפסה רוצה להינתן במרפאה. הרבה מאוד ממה שקורה בחלל כלא הינה בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים על ידי קליפורניה קבעה או שמא הפסידה מספר תביעות שהגישו אסירים שסבלו עקב סטנדרטים רפואיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי לא כדאי או שמא אינם מינימאלי. נכסי נדל”ן המשפטהוא לימד למחלקה לסדר את אותם הדבר הבעייתי, והמחלקה נאבקה לבחור רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה נוספים. על כן, עבודה הינה בלב ארגון האפשרויות. כל נושא כתב הרשאה רפואי יוכל נוצר להשיב משרת החוזה של בתהליך עבודה בכלא. הסטנדרטים שיש באופן יחסי נורמלים יותר. בעת התקופה עבדתי בעלות פסיכיאטרים ורופאים יקרים. מוחי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. מוחי והן את אותו אילו שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו שיטת היסודות על ידי תהליך המיון. על מנת לעמוד בדרישות שהורו בתי המשפט, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. זה הזמן נעשה מינימאלי והכרחי, אמנם נעשה למטרה זו ואלה אפקט עצומה על אודות בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו בעלויות דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הנם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שקיבלו פגישות מעקב שיש להן הפסיכיאטרים. עד הרגע מהרה מאות רבות של אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים חדשים נדרשו לספק תשובה המתארת את הנעזר בפגישות מעקב. המספר המוגבר של פסיכיאטרים הביא לתופעה זו שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, העניין שדרש בערך כ פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אחד ובו צבר דר’ טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן ,, ומחיר התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולרים לחודש. זה הזמן אינם רוב תרופות קבועות שנקבעו באמצעות מומחה בתחום.

יהיה אפשרי לחלק תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות מכיוון של התקפים, עליונות ותחתונות. באופן אני מסיט את אותו המחשב על ידי הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, החברה שלך מבין במהרה שתרופות פסיכיאטריות אלו סמים, פשוטים ופשוטים. שאחד זוכר קשר בנות אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. הוא ניצור בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר נוח בלי האויר הטיפוסי בידי פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם למטרת ספירה, ואנחנו היינו לבד.

“אתה מזהה הדבר שמי יכול לעשות למחייתי, טיילור?” הינה שאל.

חייכתי לחדר חוץ לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאות שאני פסיכיאטר”, הינה אמר”, ברם שמישהו לא מדבר המתארת את תוכנית הלימודים או גם הרישיון שלי. אני מדבר על מה שגם אני ישמח לעשות בפועל”.

“טוב, ד”ר,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שאני משוגע, ואתה חזק שנתיים ממני לתחום את כל ההכרעה הנ”ל, אולם אירועים נראה לכם שאתם מסביר בעלויות אסירים אודות הסכנות כלשהו, ואז להיווצר בנות אבחנה ותוכנית טיפול. במקרה ש זה באומדן מחירי מכסה את זה?”

“ובכן, הנ”ל האומנם כולנו מנסחים הנל, אמנם הגיע הן לא לב העניין”, דיווח. “מה שגם אני האומנם זה מתווך סמים מורשה”.

“האם שמי ש להנמיך אחר האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

הינה חייך.

“אמרתי רשאי, טיילור. ברם יש באפשרותו עד אינן, זה הזמן הפרמטר שאני. למקרה אחת ל האומנם חשבת על מה זה הזמן תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. זה מה שהן. אלו עליות ומורדות, וגם אני רושם את הסתימות נרקומנים במוסד כליאה. זרה הייתי מסוגל ליצור בכל זאת, אני בהחלט יושב בתא במקום לשבת לעיל לאכול איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני חושב שאולי אתה שישנו רק את עצמך בחסר. שאחד בטוח יותר שאתם ישמח לבצע הרבה מעולה. מותקן מרחק גדול של דבר זה שאנחנו ישמח לבצע לבין הביקוש שמבצעים סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שמי מוכן. אבל לא במה שגם אני יבצע. כשרק התחלתי, פתחתי בניין משרדים באזור, ופרסמתי למעוניינים. הרגשתי לתת סיוע ללקוחות, באמת שעשיתי. מקום אתה מכיר אלו מ ניתוח של משתנים שעומדות לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לאותו אחד לחלוף. “אנשים החלו להגיע למשרד שלי בעלות תסמינים ששיננו. ידעתי שאנו היגויני מסבירים לנו תסמינים, אז הייתי רושם אליהם תרופות מורכבות. זה הזמן נוצר חד. מועדון היה לכולם זכרון דברים שכירות וחשבונות לשלם עבורן. כל אחד מכיר הפרמטר עשיתי, טיילור? רשמתי את אותן התרופות שהם כבר רצו. עם תום זה התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו להגדיר פגישות. שמעל ממחציתם שיש נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. הינה הצביע המתארת את עגלת התרופות הסמוכה. “זה מה שהם כבר. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את אותה ההשפעות של התרופה בעצמי כשנה לפני זה, כשמישהו הושיט עבורנו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה לטיפול בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. מקובל מהנוזל נשפך והיה המתארת את דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה דרך העור שלנו שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. לתקופה של עת מעולה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית באופן משמעותי. למרות שהתרופה מתחום אינן נגעה בשפתי, חלק מהשפה העליונה שלי קהה. וכדלקמן עתה, בכל מלפנים שהנני נזכר בתקרית, החלק הוא בשפתי היה קהה. ובינהם שאמר הרופא הטוב, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה נעשה רב בהרבה, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול די רחוק אצל כחמישים מטרים. קרוב לאלף אסירים נכלאו הביתית מתקן זכוכית שבירה, ומחציתם שימשו בתרופות פסיכיאטריות. מת.א. עמד בפנים חלון חלל התרופות, שדר לאסירים את אותו התרופות זה או אחר דרך פינה מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח הקרוי פורד, הסתכל הכול על ד”ר טייטלבאום כשחלפה בענף. הוא חייך אלינו והניד בראשו. כמה אסירים הסתכלו על הפסיכיאטר החדש, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותם דרכי למרפאה. פתחתי אחר פתח המרפאה והובלתי את אותו ד”ר טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של החברה, דוקטור טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי אחר הדלת והדלקתי את אותם האורות, מאיר גורמי קטנטן במחיר נספח כיסאות זה מול זה הזמן אודות פני שולחן מסוג עץ. דוקטור טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות המתארת את כיסא השולחן, והניחה אחר התיק האדום המסיבי שלה בדבר שולחן העשייה. “עוד לא הרבה אביא לוח דקות על ידי אסירים ותרשימים בריאותיים בקרב אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” אמר ד”ר טייטלבאום. “הם לא רק אסירים. הם המטופלים שלי, וגם אני הן לא מסוגל לחכות למצוא אותם”. הינה הרימה את אותה מבטה אליכם השיטה שנקראת משקפיה העצומים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח למוצר שלך שהם מהתחום של אינן ראו כמוני.”

“כן, ד”ר. שאחד מאמין שדבר זה יכול להיות המקרה,” אמרתי. אפילו המראה המוזר בהחלט שלה, התכוונתי להבטיח לפסיכיאטר החדש את היתרונות הרבים בקרב ספק. רגיל מהפילוסופיה שלי נתפסה, ועודנה, הן לא לשפוט ספר לפי הכריכה המצע. “האם תשאף שהדלת תיסגר עד תיפתח?”

“אנא סגור זו,” דיווח דוקטור טייטלבוים. “הגיע בימינו לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי את אותו דלת ביתך מאחורי. מתבצע לכל המעוניין יום עמוס לפניי והייתי ש להתכונן לשם. השארתי את כל דר’ טייטלבוים לבד במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שכבר בושלו בחדר הטיפולים, התיישבתי לרוב השולחן והתחלתי לארוז את כל הטבלאות הרפואיות אצל האסיר, להפריד אותם של אנשים מסמכים רפואיים לפסיכיאטרים, יחד עם שמירה עקבית המיועדים בתרשים שיש רשימות וטרינר טריות לספר עליהן מרשמים מתחילים. אני שקוע בטקס, כששמעתי את דר’ טייטלבוים תמר אופרה במה שחשבתי אולי כן ואולי לא איטלקית, הכי מתאים שהוא יכולה. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה מחדר התרופות.

“מה לעזאזל תמיד, טיילור?” הוא שאל. עמדתי מבחוץ לדלת משרדו אצל דוקטור טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים מדוע קו הכדורים נעצר, ושמעו את האופרה האיטלקית מגיעה מ המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות בדבר פתח המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי עמיד שנתיים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי את אותן דלת הכניסה. דר’ טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה היוו גבוהות, ידיה מורמות החלפת ראשה, נעות באופן דרמטית יאללה ואחורה, מנצחת המתארת את תזמורת שרק היא יכלה לשמוע. נראתה לא מודעת לנוכחותי, הוא המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לגשת לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. מהו שיכולתי להפיק זה להמתין, של תחדל. למשך 2 דקות האופרה נמשכה. ואז, עם קרשנדו אחרון בקרב סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה באה לסיומה פתאומי. לאט, היא בעצם השפילה אחר ידיה ופקחה את אותם עיניה, ממצמצת באור המשרד. הינה בהתה בי מבעד למשקפיה הממשיים, זיהתה את העסק בפעם הראשונית בזמן האחרון שנכנסתי.

“יש מוצר שהנני עלול לסייע לרעיון שלך בו, מר טיילור?” הינה שאלה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… הדבר שאני מתכוון היא בעצם…”

“השיר שלי, מר טיילור. לכן כל אחד כאן?”

“ובכן, בהחלט, ד”ר,” אמרתי. “זה היה קצת מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה הזמן רגיל מטקס הבוקר שלי. הגיע מוריד את אותו רמת הלחץ שלי ומכין ההצעה להמשך היום. מעתה, אם תסלחו עבורינו, השגרה שלי הינו אינם הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” היא בעצם אמרה, “אני אעשה מדיטציה. סגור אחר הדלת, בבקשה. תודיע עבורנו כשהמטופל ההתחלתי נועד.”

השארתי אחר ד”ר טייטלבאום לבדכם במשרדה. MTA פורד שמע את אותו השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” אמר.

“מה כולם יש להם זכאות להפיק לגבי זה?” אמרתי.

“אנחנו מעדיפים לומר למישהו. בקיצור, מהווה כובענית מטורפת אמיתית.”

“לא מגיע לכולם לכתוב,” אמרתי, ביטוי שעובד למחייתו ואלו אסירים וגם קצינים. זה הזמן ללא הפסקה שאתם הן לא חוצפן. סניצ’ים היוו שנואים באותה כמות על ידי אסירים וקצינים.

“זה שונה, טיילור. מישהו מוכרח לזהות.”

“בוא נראה האומנם זה יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי צורך וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דוקטור וונג, הרופא המטפל, גבר אסייתי קטן אלו שיש להן סוגי השיער דליל, לבוש המתאים חלוק וטרינר בדבר מכנסיים וחולצה שמלה, זה. הנו דפק על אודות כניסה המרפאה ופתחתי את אותה. הנו נכנס למרפאה.

“בוקר מעולה, MTA טיילור,” היא בעצם סיפר.

“בוקר טוב, דוקטור,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” היא דיווח. פתחתי את אותם דלת הבית למשרדו והרשיתי לו להגיע . הנו שאל את העסק את אותן שאלות כל כך בוקר.

“בוקר מעולה, דוק.” אמרתי.

“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, דוקטור,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי משובח. קיים קפה מאחור. רוצה כוס?”


הרופא המטפל חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז בהחלט,” היא בעצם אמר. “אני רוצה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הזה התנהלה 6 שעות בשבעה ימים בזמן עפ”י רוב קיימת. ד”ר וונג, מושתל מאסיה, שחי בזמן האחרון מילדותו במאבק להאכיל את אותן למכשיר שלו, שאיכשהו רק הגיע לארצות הברית, פשוט נהייה לרופא, אהב אחר אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. הגיע הן לא ניצור ימים רבים מעולה פשוט קדימה זה ניצור ימים “אמריקאי”. ניצור לאותו אחד כאב ראש עד לפני זמן לא רב, והבאתי לו מוטרין. מהווה שאל אם זה הזמן מוטרין “אמריקאי”, לקח יחד עם זאת היגויני שנגמרת שהבטחתי לאותו אחד שהתהליך בהחלט.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא לרעיון שלך את זה.”


חזרתי למקום הטיפולים לשכור לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום נמוך מגיע מתחת לדלת משרדו על ידי דר’ טייטלבאום. התעלמתי מזה. הינה אמרה של תבנה מדיטציה, וכל זה בסדר מבחינתי והיה אם הנו תיצור הנל בדממה. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח רגעים בקרב חולים אסירים בדבר שולחנו. הנו לקח ממני את אותה כוס הקפה ולגם ממנה.

“תודה לך, MTA טיילור,” היא בעצם דיווח. “זו כוס קפה אמריקאית נעמה.”

“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה בעתיד הקרוב. אסירים התחילו לגשת אל לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות סביר. נתתי אליהם לקחת חלק, בודקת כל אחד בנפרד אחר הזיהוי והדוקאטים הרפואיים ספציפי לאורך לוח הזמנים, טופחת אליהם על כלי נשק וחבלה. בדקתי את כל מתח למשקוף הדם מיוחד ואמרתי לחומרי הדברה אלו לעמוד על משקל במטרה לבדוק את אותם משקלם. להבא, הם המתינו ביחד בדבר ספסל מסוג עץ ממושך בחנויות המרפאה. פתחתי את אותן שולחנו בקרב ד”ר וונג והנחתי את אותה התיק הרפואי בידי האסיר הראשוני הכול על שולחנו. פתחתי את כניסה משרדו על ידי דר’ טייטלבאום במטרה למסור לה את אותה תיק פלילי המשתמש הראשון שלה. הינה הינו זמזמה ברוגע לעצמה, עיניה גבוהות.

“המטופלים של החברה שלכם נאספים,” אמרתי והנחתי את אותן התיק המתארת את שולחנה.

“עוד עשר שניות, מר טיילור. תמלול דרושים הן לא סיימתי בעלויות אירוע ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע לכל המעוניין כשאתה במצב.”

היא עצמה פעם נוספת את עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי את אותה ניסיון, סגרתי את הדלת מאחורי. 10 רגעים להבא, כניסה המשרד שלה נפתחה. הינה החזיקה אחר התיק שנתתי בשבילה. הוא הביטה באסירים שחיכו על אודות הספסל.

“מר וויליאמס?” הוא התקשרה. אסיר לא בהיר בראשם שנות השלושים לחייו מתעורר. היא בעצם הסתכל המתארת את הפסיכיאטר, ואז הביט בי. הנו טפח גבה.

“באמת, טיילור?” הוא אמר.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” אמר דר’ טייטלבאום.

האסיר תקופה בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר את אותם דלת ביתך. פתחתי את החפץ פעם נוספת.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת חייבת לשכור פתוחה מינימום יספיק במטרה שאוכל לשמוע דבר זה מתפעל. להגנתך.”

“זה לא מקובל”, סיפר ד”ר טייטלבוים. “יש דבר מה זה חיסיון המטופל”.

“זה נכסי נדל”ן סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, ואני אינן מסוגל להותיר את העסק בעצמכם עימו.”

מייל הפכו לתןאר עז בקרב ורוד, אמנם היא בעצם התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, במידה בדרך זו,” היא אמרה. היא בעצם לקחה נשימה עמוקה והוציאה את אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את אותה דלת הבית פתוחה באומדן מחירי רבע מהדרך. אסירים נוספים יכנסו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו דוקטור וונג רצו לעזוב. טפחתי בדבר זוג צעיר אסירים כדי לוודא שאנו קופצים היגויני שיש להן העניין שאנו יכנסו איתו, והכנסתי עוד כמה אסירים. נכנסתי למקום הטיפולים שבו MTA פורד נסגר עסוק בתמלול הזמנות לאירועים נוספות מהטבלאות הרפואיות.

“מה שלום הכובען המטורף?” הוא שאל.

“רק תופס אותו את כל האסיר הראשון מעתה. אני מניח שנצטרך להמתין, ולהווכח,” אמרתי.

לא לקח במהרה עד הרגע שנודע באיזו דרך דר’ טייטלבוים מסתדר אלו שיש להן האסיר. שמעתי את כל האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שאין לטעות אשר. האסיר צעק שוב פעם. דר’ טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. שמי ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הינם הורידו את אותו עצמם לרכוש. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. היא בעצם נענה, מיד עוזב את אותן כיסאו וישב אודות רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. פניה שיש אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה נוצר בידה, ושערה האדום נסגר מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

דוקטור טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. מייל העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה כוונה זה הזמן, מר טיילור?” הנו צעקה. “לא יפריעו לכל המעוניין במהלך פגישה טיפולית!”

“צרחתם כזה על אודות אחריו,” אמרתי.

“זהו תחזוקה, מר טיילור,” אמרה. בכל גופה רעד. “אתה אינן מבין? הגיע טיפול!”

האסיר וויליאמס הרים את ידיו.

“לא עשיתי בשבילה כלום, טיילור. שאחד נשבע, בנאדם. היא א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את אותה כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני לא גברת משוגעת,” הינה צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד המצע, ד”ר וונג ניגש מאחורי. היא הביט בד”ר תמלול שיחות . מהווה ראה את אותה האסיר אודות רצפת המשרד ובדק את אותן הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת רק את כובע המגנטה בשתי ידיו. ד”ר וונג הניד בראשו.

“זה,” מהווה הכריז בחומרה, “זה כרגיל לא אמריקאי.” הוא הסתובב מכם, תפס למשרדו וסגר הבא את דלת הבית.

דר’ טייטלבוים החזיק תפקיד חודש או שמא משהו 2 שנים, המטופל בידי המחלקה למלא תפקידים רפואיים גובר בדבר המטופל בספקים מוכשרים. היא בעצם מעולם אינם השתפרה, אף על פי שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר החשוב ביותר. אני בהחלט במרפאה ביום הסופי שלה. הנו חבשה את כובע המגנטה הידוע לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, והוא לא בסגול. הגענו לסוף המשמרת שאין להם תקרית לא מעטה, וישבתי בכל משרד ה-MTA. מהווה הכניסה את כל ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” מהווה אמרה, “כפי שאנחנו ללא ספק מהר מכיר, עכשיו הנו עתה הסופי שלי. הממסד דבר שבשגרה הוא הן לא מתבצע נקבע למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער לקבל זה, דוקטור טייטלבאום,” אמרתי, בלי להתכוון בכלל.

“כן, טוב,” הנו אמרה, “אני נכנסת לעסקים בעצמי.” הינה הושיטה לכולם כרטיס הזמנה סגול. הכרטיס נקרא, ד”ר. טייטלבאום, פסיכיאטר משונה, וכלל את אותו עשר הטלפון שלה. “אם אחת ל כל אחד נזקק לתפעול פסיכיאטרי, התקשר לכאן.” מהווה הביטה בי השיטה שנקראת משקפיה, המבט החלומי והרחיק זה בטח בעיניה החרוזות. “אני איכותית,” הוא אמרה, “אבל אני מקסימאלית…”


g